תינוקות נולדים לעולם מלא גירויים, אחרי שבמשך 9 חודשים קיבלו סביבה רחמית עוטפת, שומרת ומווסתת בכל מובן של רעב, טמפרטורה, תאורה חשוכה ועוד, הם נדרשים בן רגע להתמודד עם הרבה צרכים פיסיולוגיים ושלל גורמים רגשיים שעשויים להציק להם. תינוקות נדרשים עתה לווסת רעב, עייפות, עשיית צרכים, גזים ומכאובים שונים, מעברי חום/קור, אור/חושך וגם להרגיש שהמגע שמסופק להם מתאים להם או לאותת לנו כשהם רוצים שנשנע ונזיז אותם. כל אלה מתערבבים בתחילה אלה באלה ולכולם סימן אחד בהתחלה והוא בכי. הבכי של התינוק היא דרכו לתקשר איתנו.
בכי של תינוק הוא חיובי ויש להתייחס אליו ככזה, לא נרצה שתינוק לעולם לא יבכה, כי זה יהיה כמו לבקש שהוא כלל לא יתקשר או ידבר איתנו. מנגד, לא נרצה להביאו למצב של מצוקה וחשוב שננסה לסייע לו, להבין את סיבת הבכי ולפתור את מה שגורם לו למצוקה.
אחת המשימות ההתפתחותיות המרכזיות של תינוקות בשנת החיים הראשונה היא לרכוש מיומנויות ויסות של רגש ועוררות פיסיולוגית. בויסות הכוונה לניהול הרגשות והתחושות שלנו, כך שיגיעו לטווח שניתן להכלה עבורנו וגם עבור הסביבה שלנו. הויסות חשוב מחד להתפתחותם הפיסיולוגית של תינוקות, למשל ויסות עוררות הכרחי לצורך שינה. מנגד, לויסות רגשי יש תפקיד מרכזי גם בהשתלבות החברתית של תינוקות בעולם. כל תינוק נולד עם מזג קצת אחר ועם אתגרים פיסיולוגיים שונים. למשל ריפלוקס יכול מאוד להקשות על תחושתם הפיסית של תינוקות ואתגר הויסות שתינוקות ומטפליהם חווים במצב כזה מועצם. תינוק אשר יתקשה יותר בויסות יהיה קשה יותר למטפליו ובמקום כזה תהיה גם מועדות או סכנה לקשר שעשוי להתפתח בינו לבינם ויש לתת לכך את הדעת.
עם הזמן התינוק מתפתח ומסתגל בעזרתנו לעולם. הערסול של תינוקות חשוב מאוד בעיקר בחודשים הראשונים לחיים ועוזר לתינוק לשמר את אותה תחושה רחמית שהתרגל לה ולעבור אל עבר הסתגלות טובה יותר לחיים מחוץ לרחם. גם ההבניה שעושות אמהות בתמלול של תינוקות, בהסבר הצורך שהן מזהות שעולה בהם, חשובה מאין כמותה. כשאמא אומרת לתינוק "אתה רעב", "אתה עייף עכשיו", "לא נוח לך? אתה רוצה שארים אותך" היא עוזרת לתינוקה לפתח הבנה לגבי הצרכים שלו ולהכניס פשר איפה שלו עדין אין פשר. כך בהדרגה, תינוקות לומדים לתקשר בסימנים מובחנים מתי הם עייפים, רעבים, כאובים או זקוקים למגע.
בתחילה, התינוק יהיה תלוי בנו לחלוטין לצורך הויסות שלו, אך עם הזמן, וככל שנתקשר לו יותר את צרכיו ונציע דרכי פתרון בעת קושי (נענוע לצורך הרדמה, מוצץ כאשר נרגן, שכיבה על הבטן כאשר היא כאובה ועוד) התינוק ילמד מה מרגיע אותו, ידע לצפות לכך ויחווה בעצם מצבים של עוררות גבוהה שנחלשת ונפתרת. תינוקות שזוכים להורות מיטיבה וקשובה ולטיפול שקשוב לצרכים שלהם, לומדים להפנים את העזרה של הוריהם ולאט לאט מפתחים אסטרטגיות הרגעות עצמאית, שהם זקוקים להם. למשל, תינוק אשר שוכב בעגלה במהלך טיול יכול להסיט את מבטו למראה השמש, יכול למולל את שמיכת הטטרה או הבובה שהושמה לו בעגלה במטרה להירדם. תינוק שמונח על משטח פעילות, כאשר אימו ישובה לידו או נמצאת בטווח ראיה קרוב, יוכל עם הזמן להתהפך ולשנות את מנח גופו אם לא נוח לו, יוכל להסיט מבט אם יצטרך לווסת את הגירוי שאימו מספקת לו, או שיתקרב אל עבר צעצוע מעניין, כאשר יכולותיו המוטוריות יאפשרו זאת. מן האמור לעיל משתמע, כי בהדרגה, על אימהות לנוע, בהתאם לגיל התינוקות ולתשדורת שלו, למצב אשר מאפשר לתינוקן, לשהות לבד בנוכחותן, על מנת לאפשר לו להתנסות במגוון דרכים ראשוניות לצורך ויסות והרגעות עצמאית.
לסיכום, הויסות הרגשי בשנת החיים הראשונה במיוחד, אך גם בהמשך, מתרחש בתוך תהליך דיאדי, בתוך הקשר הורה-ילד. ההורה מבין את מסריו של התינוק, חושב עליהם, מעבד ומעכל אותם עבור התינוק, מחזיר לו אותם באמירה פשוטה שנותנת פשר לדברים, וגם מציע פתרון מנחם או מווסת. התינוק בתורו לומד מההורה, מפנים את יכולת ההרגעה שלו וככל שהוא מתפתח מנסה להשתמש בפונקציות הרגעה עצמאיות. כדי לאפשר לתינוקות לפתח גם יכולת ויסות עצמאית, נדרשים עם גדילתם, גם מצבים של מרחק בטוח ומאפשר מההורה, של נוכחות לבד, בשמירה, על מנת שיוכלו לנסות ולתרגל פונקציות ויסות עצמאיות.